12 שנה בניתי מוצרים לאחרים. ואז נכנסתי לחדר הטיפול.
למה מנהלת מוצר שהפכה למטפלת החליטה לבנות את הכלי שהיה חסר לה
אני מעיין. במשך 12 שנה הייתי מנהלת מוצר: הקשבתי למשתמשים, מצאתי את מה שמתסכל אותם, ובניתי את מה שעובד. ואז הפכתי למטפלת LICBT ומדריכת הורים.
מה גיליתי מהצד השני
מחברת לכל מטופל. הודעות בוואטסאפ בעשר בלילה. סיכומים שנכתבים בסוף יום ארוך. ומערכות שהבטיחו לעזור, אבל היו בנויות לקליניקה עם מזכירה, לא למטפלת שעובדת לבד.
הדבר שהכי חסר לי לא היה יומן. היה רצף: לדעת, דקה לפני שמישהו נכנס, מה סוכם בפעם שעברה ומה השתנה מאז.
אז בניתי את מה שחסר לי
- הכנה לכל פגישה, עם מקור לכל פרט בתיק.
- סיכום מכמה נקודות, שמסודר בשדות ומחכה לאישור.
- שאלונים ומדדים שהמטופל ממלא בטלפון, וגרף לאורך הטיפול.
- כל השאר קורה לבד: קביעה בקישור, חתימות, בקשות תשלום וקבלות.
- בטי, עוזרת ה־AI שעובדת בשבילי ועוצרת לשאול בכל מקום שביקשתי.
מה לא נתפשר עליו
פרטיות: תשתית באיחוד האירופי, הצפנה, ו־AI שלא מתאמן על המידע. ושיקול הדעת הקליני נשאר שלנו, תמיד.
אני משתמשת ב־be.tipul כל יום בקליניקה שלי, ואני קוראת כל הודעה שמגיעה. מה חסר לכם? ספרו לי.
רוצים לשמור על הרצף, בלי עוד ניירת?
be.tipul מכינה אותך לכל פגישה, מסדרת את הסיכום מכמה נקודות, ומטפלת בשוטף. 14 יום בחינם, בלי כרטיס אשראי.
מנסים את be.tipulעוד מהבלוג
יצאנו מהקליניקה. הראש נשאר בפגישה.
משימה פתוחה אחת אחרי פגישה יכולה ללוות אותנו עד הלילה. המחקר מראה שלא צריך לסיים אותה כדי להשתחרר ממנה: מספיק לתכנן אותה נכון.
הדקה שלפני הפגישה
בין מטופל למטופל יש בדרך כלל כמה דקות, ולפעמים אפילו לא. המחקר על מעברים בין משימות מסביר למה זה קשה, ודקה אחת של הכנה משנה את הפגישה.
הסיכום שנכתב בערב כבר לא אותו סיכום
הזיכרון של פגישה מתחיל להשתנות כבר בדקות שאחריה. מה נעלם ראשון, מה נשאר, ואיך כמה נקודות מיד בסוף שומרות על מה שבאמת קרה בחדר.